עטף

עָטַף

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	עטף
שורש וגזרה	ע־ט־ף, גזרת השלמים, פ"ע
בניין	פָּעַל (קַל)

1. כיסה באופן שלא נשאר חלק גלוי, לבש וכיסה ביריעת בד או ביריעה מחומר כלשהו.

   • לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. (תהילים סה, יד)
   • עטף נא אל שדי את נפשי בטלית. (אברהם שלונסרקי, בואי כלה)

2. לשון המקרא [לא בשימוש] היה חלש, חש חולשה, חש ברע.

   • תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי אדני יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. (תהילים קב א)

גיזרון

• בשני המובנים מופיע במקרא; כנראה אין קשר ביניהם ומוצאם משורשים שונים.
  אפשר להצביע על כך שגם לשורש המקביל, ע-ל-ף שתי משמעויות אלה, כך שייתכן שיש קשר סמנטי ביניהם.
  כי כשהאדם הוא בצרה הוא מעונה וכפוף כאלו מעוטף קצתו בקצתו" (פירוש מצודת ציון, יונה, ב,ח)

מובאות נוספות

• * במשנה, 'דַּאֲטֵפְתְּ'^{[דרוש מקור]} כהלחם שורשים של טפף+עטף; ”אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ו)

נגזרות

• נעטף
• עטוף
• עטיפה

מילים נרדפות

• עטה

תרגום

• אנגלית: cover‏‏‏‏‏ (1), wrap‏‏‏‏‏ (1), faint‏‏‏‏‏ (2)

ראו גם

• העטיף
• התעטף
• מעטפה
• מעטפת
• עטיף

עִטֵּף

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	עיטף
שורש וגזרה	ע־ט־ף
בניין	פִּעֵל

1. לשון חז"ל כיסה סביב סביב

   • האיש מעטף ומספר ואין האשה מעטפת ומספרת

גיזרון

הפועל בלשון חז"ל באותה משמעות של הפועל הקל

נגזרות

• עִטּוּף
• עֻטַּף (צורת הסביל)
  • מְעֻטָּף