- כיסה באופן שלא נשאר חלק גלוי, לבש וכיסה ביריעת בד או ביריעה מחומר כלשהו.
- לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. (תהילים סה, יד)
- עטף נא אל שדי את נפשי בטלית. (אברהם שלונסרקי, בואי כלה)
- לשון המקרא [לא בשימוש] היה חלש, חש חולשה, חש ברע.
- תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי אדני יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. (תהילים קב א)
- בשני המובנים מופיע במקרא; כנראה אין קשר ביניהם ומוצאם משורשים שונים.
אפשר להצביע על כך שגם לשורש המקביל, ע-ל-ף שתי משמעויות אלה, כך שייתכן שיש קשר סמנטי ביניהם.
כי כשהאדם הוא בצרה הוא מעונה וכפוף כאלו מעוטף קצתו בקצתו" (פירוש מצודת ציון, יונה, ב,ח)
- * במשנה, 'דַּאֲטֵפְתְּ'[דרוש מקור] כהלחם שורשים של טפף+עטף; ”אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ו)
השורש עטף
|
השורש ע־ט־ף מגזרת השלמים
ע-ט-ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
עָטַף
|
עוֹטֵף
|
יַעֲטֹף
|
עֲטֹף
|
לַעֲטֹף
|
נִפְעַל
|
נֶעֱטַף
|
נֶעֱטָף
|
יֵעָטֵף
|
הֵעָטֵף
|
לְהֵעָטֵף
|
הִפְעִיל
|
הֶעֱטִיף
|
מַעֲטִיף
|
יַעֲטִיף
|
הַעֲטֵף
|
לְהַעֲטִיף
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-עִטֵּף
|
-מְעַטֵּף
|
-יְעַטֵּף
|
-
|
- לְעַטֵּף
|
פֻּעַל
|
-עֻטַּף
|
-מְעֻטָּף
|
-יְעֻטָּף
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְעַטֵּף
|
מִתְעַטֵּף
|
יִתְעַטֵּף
|
הִתְעַטֵּף
|
לְהִתְעַטֵּף
|
</noinclude>
| |
|
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
עיטף
|
שורש וגזרה |
ע־ט־ף
|
בניין |
פִּעֵל
|
- לשון חז"ל כיסה סביב סביב
- האיש מעטף ומספר ואין האשה מעטפת ומספרת
הפועל בלשון חז"ל באותה משמעות של הפועל הקל