עטף
עָטַף
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | עטף |
| שורש וגזרה | ע־ט־ף, גזרת השלמים, פ"ע |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- כיסה באופן שלא נשאר חלק גלוי, לבש וכיסה ביריעת בד או ביריעה מחומר כלשהו.
- לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. (תהילים סה, יד)
- עטף נא אל שדי את נפשי בטלית. (אברהם שלונסרקי, בואי כלה)
- לשון המקרא [לא בשימוש] היה חלש, חש חולשה, חש ברע.
- תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי אדני יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. (תהילים קב א)
גיזרון
עריכה- בשני המובנים מופיע במקרא; כנראה אין קשר ביניהם ומוצאם משורשים שונים.
אפשר להצביע על כך שגם לשורש המקביל, ע-ל-ף שתי משמעויות אלה, כך שייתכן שיש קשר סמנטי ביניהם.
כי כשהאדם הוא בצרה הוא מעונה וכפוף כאלו מעוטף קצתו בקצתו" (פירוש מצודת ציון, יונה, ב,ח)
מובאות נוספות
עריכה- * במשנה, 'דַּאֲטֵפְתְּ'[דרוש מקור] כהלחם שורשים של טפף+עטף; ”אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ו)
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה| השורש עטף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|