פתיחת התפריט הראשי

עָווֹן (גם: עָוֹן)עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עָווֹן
הגייה* ׳avon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ו־י/ה
דרך תצורה משקל קַטְלוֹן
נטיות כ׳ עָווֹנו, עוונם
  1. [חוק ומשפט] מבטא עבירה הנעשית בכוונה. נגזר מלשון "עיוות וסטייה מדרך הישר". מהווה אחד משלושה סוגים של עבירות המקובלות בחוק הישראלי, שהן חטא, עוון ופשע. חומרת העוון גדולה מחטא, אך קטנה מפשע. עוון הוא עבירה עליה העונש המירבי הקבוע בחוק הוא שלוש שנים, והמינימלי הוא חודש, ואם העונש הוא קנס בלבד - קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום.
  2. לשון המקרא לרוב מסמל עבירה מהתחום המוסרי- חברתי- מעשי עוול, הפקרות או סטייה, אך לעיתים מסמל גם עבירה על חוקי הפולחן.
    • עוונו היה כה גדול עד כי השופט לא חס עליו, על אף שהיה קטין בעת ביצוע העבירה.

מקורעריכה

  • מהתנ"ך:
  1. ”נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים“ (שמות לד, פסוק ז)
  2. ”בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי“ (במדבר יד, פסוק לד)

צירופיםעריכה

ראו גםעריכה