סרכה

סִרְכָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סרכה
הגייה*	sirkha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ס־ר־ך
דרך תצורה	משקל קִטְלָה
נטיות	ר׳ סְרָכוֹת; סִרְכַת־, ר׳ סִרְכוֹת־

1. לשון חז"ל [ארמית] הידבקות, גם בהשאלה מנהג, הרגל, אחיזה בהתנהגות מסוימת.

   • ”דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא.“ (בבלי, מסכת ביצה – דף מ, עמוד א) [שישקה אדם בהמתו ויחזור לשחוט, משום הידבקות העור (לבשר). רש"י: שתהא נוחה להפשיטה].
   • ”סירכא דגברא נקיטא“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף ל, עמוד א) (מנהג בעלה מחזיקה)

2. (הלכה) הידבקות של קרומי הגוף לחלקי גוף אחרים שתוצאתה היא שהבהמה או העוף נחשבים טרפה; בעיקר סרכה של קרום הריאה.

   • "ובודקין את הריאה במקומה: אם לא נמצאת תלויה בסרכה, או שנמצאת סרכה מאוזן מאוזני ריאה ולבשר שבמקום רביצתה, בין בשר שבין הצלעות בין בשר שבחזה, או שנמצאת סרכה מאוזן לאוזן על הסדר, או מן האום לאוזן הסמוכה לה" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק יא, סימן ו)

3. (רפואה) הידבקות חולנית של קרומי הגוף.

   • מחלות של הכבד גורמות לעִתים לסרכה של הצפק.

4. בהשאלה מן (2): פגם בהתנהגות או במעשה.

   • "בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא אם כן תימצא בה סרכה מאותן סרכות המצדיקות התערבות, כעשייה שלא כחוק, שלא בסמכות, שלא בתום־לב או שלא בסבירות ראויה." (מתוך פסק דין)

תרגום

• אנגלית: adhesion‏‏‏‏‏ (1, 3), chesion‏‏‏‏‏ (1), custom‏, habit‏‏‏‏‏ (1), fault‏‏‏‏‏ (4)