סוכן

סוֹכֵן

לשון המקרא ממונה, פקיד, שמשרת בבית או ארמון.
- ”כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת“ (ישעיהו כב, פסוק טו)
- ”וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ“ (מלכים א׳ א, פסוק ד)
עברית חדשה הפועל בשירות ובשיתוף חברה ממוסדת
- "הוא הגיע אל הארץ בדרכים עקלקלות הוא היה סוכן חשאי לא רצה להתגלות"

מן השורש המקראי ס-כ-ן 'שירת, הועיל ל- '^[1], מקביל לאכדית (sakānu) 'דאג ל-, שירת'. ^[2] נראה שבין שורש ס-כ-ן לשורש שׁ-כ-ן מתקיים קשר סמנטי, ולכן סוכן\סוכנת הינו 'מי ששוכן\שוכנת' (בבית או ארמון), כלומר עוזרת בית או ממונה על הבית. משם סכן 'שירת, הועיל ל-'. יש המפרשים את משמעות השורש מלשון חימום ראו סכן.
שומרית: שָׁ-גִין (ŠA.GIN) בהוראת, משגיח בכיר במשקים ה"מלכותיים מקודשים". אוגריתית, וכנענית (אל עמארנה) - סכן, בהוראת מושל. תפקידו של ה"סכִּן מֲאטִי" (sākin māti) מקביל לשר החוץ והפנים. השוו, סגן