נֶאֱמָן

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נאמן
הגייה* ne'eman
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש א־מ־ן
דרך תצורה משקל נִקְטָל
נטיות נ׳ נֶאֱמָנָה או נֶאֱמֶנֶת; ר׳ נֶאֱמָנִים, נֶאֶמְנֵי־; נ"ר נֶאֱמָנוֹת
  1. שניתן לסמוך עליו.
    • ”לֹא-כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה; בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא.“ (במדבר יב, פסוק ז)
    • וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד-עוֹלָם; לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם.“ (שמואל ב׳ ז, פסוק טז)
    • ”אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ – וְעַתָּה, מְרַצְּחִים.“ (ישעיהו א, פסוק כא)
    • ”וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו.“ (ישעיהו כב, פסוק כג)
    • ”תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.“ (תהלים יט, פסוק ח)
    • ”אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִין לוֹמַר, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחְמִיר אֶלָּא לְהָקֵל.“ (משנה, מסכת עירוביןפרק ה, משנה ה)
    • ”מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.“ (משנה, מסכת יבמותפרק טו, משנה ח)
    • ”אָמַר לוֹ נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא, נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ, נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכֹל לַחֲזֹר בּוֹ.“ (משנה, מסכת סנהדריןפרק ג, משנה ב)

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה