נָתִיב

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נתיב
הגייה* nativ
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־ת־ב
דרך תצורה משקל קָטִיל
נטיות ר׳ נְתִיבִים; נְתִיב־, ר׳ נְתִיבֵי־
 
כבישים רב־נתיביים בשעת שיא.
  1. מסלול של כלי תחבורה.
    • ”בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן־עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.“ (שופטים ה, פסוק ו)
    • ”לָכֵן הִנְנִי־שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ, לֹא תִמְצָא.“ (הושע ב, פסוק ח)
    • נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט; וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.“ (איוב כח, פסוק ז)
    • ”וכך היה האוקיינוס האטלאנטי נתיב מסחר בלעדי של הצורים והצידונים.“ (היוונים הקדמונים בימי הדרום, מאת מאיר שָׂשׂ, בפרויקט בן יהודה)
  2. לשון המקרא בהשאלה: דרך שבה פועלים, דרך פעולה.
    • ”הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ; כִּי־בוֹ חָפָצְתִּי.“ (תהלים קיט, פסוק לה)
    • ”דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם; וְכָל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.“ (משלי ג, פסוק יז)

גזרון

עריכה
  • אוגריתית, נתב 𐎐𐎚𐎁 ("נתיבּוּ") בהוראת "דרך".

צירופים

עריכה

תרגום

עריכה