נתיב
נָתִיב
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | נתיב |
| הגייה* | nativ |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ת־ב |
| דרך תצורה | משקל קָטִיל |
| נטיות | ר׳ נְתִיבִים; נְתִיב־, ר׳ נְתִיבֵי־ |
- מסלול של כלי תחבורה.
- ”בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן־עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.“ (שופטים ה, פסוק ו)
- ”לָכֵן הִנְנִי־שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ, לֹא תִמְצָא.“ (הושע ב, פסוק ח)
- ”נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט; וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.“ (איוב כח, פסוק ז)
- ”וכך היה האוקיינוס האטלאנטי נתיב מסחר בלעדי של הצורים והצידונים.“ (היוונים הקדמונים בימי הדרום, מאת מאיר שָׂשׂ, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא בהשאלה: דרך שבה פועלים, דרך פעולה.
גזרון
עריכה- אוגריתית, נתב 𐎐𐎚𐎁 ("נתיבּוּ") בהוראת "דרך".