|
השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.
| ל־ק־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
לָקַח
|
לוֹקֵחַ, לָקוּחַ
|
יִקַּח
|
קַח
|
לָקַחַת או לִקַּח
|
| נִפְעַל
|
נִלְקַח או נִקַּח
|
נִלְקָח או נִקָּח
|
יִלָּקַח
|
הִלָּקַח
|
לְהִלָּקַח
|
| הִפְעִיל
|
הִקִּיחַ
|
מַקִּיחַ
|
יַקִּיחַ
|
|
|
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
יֻקַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
לֻקַּח
|
מְלֻקָּח
|
יְלֻקַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְלַקֵּחַ
|
מִתְלַקֵּחַ
|
יִתְלַקַּח
|
הִתְלַקֵּחַ
|
לְהִתְלַקֵּחַ
|
- יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
- במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)
|
ערך בוויקיפדיה: נקודת התלקחות