נקה

נִקָּה

הסיר לכלוך.
- ”שלמה רחץ את פניו, ניקה את בגדיו מן הרפש אשר דבק בהם בהתגוללו על הארץ ולבש את הכובע אשר נתן לו יהודה.“ (יהודה נוטר הפרדס, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה: הסיר חשדות ואשמה.
- ”נחרב הבית! הלך ישראל שבי, שב לארצו ויצא שנית בגולה. וגם במשך דורות רבים לא ניקה עוון עבד מלך יואש זה ויועצו, אשר ידו היתה בזכריה בראשונה.“ (ממיצר וממרחב, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)

לשון המקרא הוסר ממנו לכלוך. הוסר ממנו חוב ואשמה.
- {{צט/תנ"ך|וְנִקָה הָאִישׁ מֵעָוֹן
- ” אָז תְִנָּקֶה מֵאָלָתִי. ונקית משבועתי זאת“ ([[s:{{{2}}} {{{3}}}|{{{2}}} {{{3}}}]], [[s:קטגוריה:{{{2}}} {{{3}}} {{{4}}}|פסוק {{{4}}}]])
- הנקי ממי המרים המאררים
- {{צט/תנ"ך| אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה