נקה

נִקָּה

הסיר לכלוך.
- ”שלמה רחץ את פניו, ניקה את בגדיו מן הרפש אשר דבק בהם בהתגוללו על הארץ ולבש את הכובע אשר נתן לו יהודה.“ (יהודה נוטר הפרדס, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה: הסיר חשדות ואשמה.
- ”נחרב הבית! הלך ישראל שבי, שב לארצו ויצא שנית בגולה. וגם במשך דורות רבים לא ניקה עוון עבד מלך יואש זה ויועצו, אשר ידו היתה בזכריה בראשונה.“ (ממיצר וממרחב, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)

לשון המקרא הוסר ממנו לכלוך. הוסר ממנו חוב ואשמה.
- ”וְנִקָה הָאִישׁ מֵעָוֹן“ (במדבר ה, פסוק לא)
- ”וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת“ (בראשית כד, פסוק ח)
- ”אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי“ (בראשית כד, פסוק מא)
- ”אִם־יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל־מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה“ (שמות כא, פסוק יט)