ניצוץ
נִיצוֹץ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | ניצוץ |
| הגייה* | nitsos |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־צ־ץ א |
| דרך תצורה | משקל קִיטוֹל |
| נטיות | ר׳ נִיצוֹצוֹת (נִיצוֹצִים נִיצוֹצִין) נִיצוֹצֵי־ |
- כמות קטנה של חומר בוער.
- ”וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת, וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ; וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, וְאֵין מְכַבֶּה.“ (ישעיהו א, פסוק לא)
- ”נותנין כלי תחת הנר לקבל נצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה“ (משנה, מסכת שבת – פרק ג, משנה ו)
- ”בשעה שהיו ישראל נוסעין היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון כדי לפגוע שונאיהם“ (במדבר רבה, פרשה ה, סימן א)
- התפרקות חשמלית דרך האויר. זהרורי אור דקים.
- ”אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שבשעה שחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה“ (תוספתא, מסכת יומא – פרק ב, הלכה ג)
- ”נכנס לחנותו של נפח שלא ברשותו ויצאו ניצוצות והזיקוהו פטור“ (תוספתא, מסכת בבא קמא – פרק ו, הלכה כו)
- לשון חז"ל טיפה קטנה. נתז זעיר.
- ”כבולעו כך פולטו, מה בולעו בנצוצות, אף פולטו בנצוצות“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף עו, עמוד ב)
- ניצוצות של מי רגלים.
- ”אמרו לו לרבי אליעזר: והלא נצוצות נתזין על רגליו, ונראה ככרות שפכה, ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים“ (בבלי, מסכת נדה – דף יג, עמוד א)
- [קבלה] (יש לשכתב פירוש זה): זקיק נפשי-רוחני דק המשויך עם נשמה העילאה.
גיזרון
עריכה- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. גם הפועל נצץ
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה
|
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: ניצוצות (קבלה) |