| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נוות בית
|
| הגייה* |
nvat bayit
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
נ־ו־י/ה; ב־י־ת
|
| דרך תצורה |
צירוף
|
| נטיות |
ר׳ נְווֹת בַּיִת
|
- לשון המקרא עקרת בית.
- ”מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן; וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל.“ (תהלים סח, פסוק יג)
- "ובין התנור ולכירים יושבת נות ביתו הצנועה" (ש"י עגנון, "אגדת הסופר")
- לגבי המשמעות, יש שפירשו שהכוונה 'הנשארת בבית' ("נוה" במשמעות שָׁכַן)[1], ויש שפירשו שהכוונה 'בעלת הבית היפה' (מלשון נאוה)[2].
- ↑ ראב"ע, רי"ד, מצודות.
- ↑ פשיטתא. וכן דעת מ"צ קדרי, מילון העברית המקראית, עמ' 702, 'II נָוָה'.
