עקר בית

עֲקַר בַּיִת

שתי עקרות בית במטבחן

אדם העובד במשק ביתו ודואג לתחזוקתו, ועל־כן אינו פונה לעיסוקים אחרים שיכולים להוות מקור פרנסה.
- ”ואולם הידוע ידע אותו האיש הקפדן כמה יגיעות יגעה זוגתו עקרת ביתו עד שהמציאה לו את המטעמים ההם אשר אהבה נפשו[...]?“ (האבכה, מאת יל"ג, בפרויקט בן יהודה)
- ”[...]חיוך לבבי וביתי הנכון להכניס אורחים הביתה, חיוך של עקרת-בית מובהקת, כאילו הזמינה את השניים לסעודת מלכים שבביתה.“ ("צַבָּר" לְמֶחְצָה, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
- ”אחרי סעדו את לבם תופינים ומגדנות ומיני תרגימא כנהוג, לא השאירו דבר מכל אשר הכינה עקרת הבית, "כל מה שטרחה בעלת הבית לא טרחה אלא בשביל האורחים".“ (כל וכל, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)

מקור הצירוף בפסוק הנ"ל: ”מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ.“ (תהלים קיג, פסוק ט), אם כי בהקשר זה ניתן לחשוב כי הכוונה לאישה עקרה, שאין לה ילדים.
המשמע הנוכחי נובע מהמדרש הבא: ”וְרָחֵל עֲקָרָה (בראשית כט, פסוק לא), אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל.“ (בראשית רבה, פרשה עא, סימן ב)

עקרת בית

ערך בוויקיפדיה: עקרת בית