לערך העוסק בהמית בכתיב מקראי מֹתֵת; ראו כתיב מלא מותת.

מַתָּת עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מתת
הגייה* matat
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש נ־ת־ן
דרך תצורה משקל מַקְטֶלֶת
נטיות מַתַּת־, ר׳ מַתָּנוֹת
  1. לשון המקרא תשורה, מתנה, מתן.
    • ”וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים בֹּאָה אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת.“ (מלכים א׳ יג, פסוק ז)
    • ”נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן; אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר.“ (משלי כה, פסוק יד)
    • ”גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא“ (קהלת ה, פסוק יח)

גיזרון עריכה

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה


השורש נתן

השורש נ־ת־ן הוא שורש בודד מגזרת חפ"נ, שאין דומה לו בשפה העברית.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית העברה ברצון מן אחד אל השני
גזרה גזרת חפ"נ
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים עריכה

נ-ת-ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָתַן נוֹתֵן

(ב׳ פעוּל: נָתוּן)

יִתֵּן תֵּן לָתֵת או לִתֵּן
נִפְעַל נִתַּן נִתָּן יִנָּתֵן הִנָּתֵן לְהִנָּתֵן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- יֻתַּן -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערה עריכה

  • בפי מדקדקי העברית קרוי פועל מיוחד זה "פועל חסר הקצוות", על שום שבחלק מנטיותיו פה"פ או לה"פ נשמטת (ולעתים אף שתיהן), למשל; נָתַתִּי, לָתֵת, תִּתֵּנָּה, נָתַתְּ וכד'...