יש להוסיף לדף זה את הערך: דָּקֶל.

דֶּקֶל

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דקל
הגייה* dekel
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ק־ל
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ דְּקָלִים; דֶּקֶל־, ר׳ דִּקְלֵי־; כ׳ דִּקְלוֹ
 
דקל סדום
 
דקל נקבי עם תמרים
  1. לשון חז"ל פרט ממשפחה של עצים ירוקי עד, הגדל בחבלי־ארץ טרופים וסוב־טרופים, בעל גזע ישר וצר ללא ענפים, ובצמרתו עלים גדולים בצורת נוצה או מניפה.
    • ”הַפֵּאָה נִתֶּנֶת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע; בְּדָלִית וּבְדֶקֶל, בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים.“ (משנה, מסכת פאהפרק ד, משנה א)
    • ”וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלֹּא מִחוּ בְיָדָם, מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם, וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע, וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם.“ (משנה, מסכת פסחיםפרק ה, משנה ח)
    • ”רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכֹּר לַגּוֹיִם.“ (משנה, מסכת עבודה זרהפרק א, משנה ה)
    • ”אֶרֶץ! אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה! / דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם. / גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע. / נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
    • לדקל כמה שימושים: העלים כגג הסוכה, פרי התמר כמזון ולהכנת יין ודבש, סנסיני התמר שעליהם תלויים הפרות לקליעת סלסלות ולטאטוא, הלולב הוא אחד מארבעת המינים.
  2. שם פרטי לזכר.
  3. שם של מושב בנגב המערבי.

גיזרון

עריכה
  • מקור שמו של ה"דקל" נותר לא וודאי , הוא משמש ככינוי נוסף לעץ התמר רק מימי בית שני ואילך. מקובל ליחס אותו ל"דִּקְלָא" בארמית, (שפירוש "דקל"), בארמית קראו בלשון זכר "תַּמְרָא"(תומר) , או "תְּמַרְתָּא" נקבה.
  • בתקופת חז"ל מופיע גם כשם פרטי ”רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא“ (בבלי, מסכת חוליןדף קי, עמוד א).
  • בערבית דֲקלַא دقل בהוראת - כינוי למבחר סוגי תמרים.(מתיחס גם כלפי העץ והפרי)

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: דקליים
  טקסונומיה בוויקימינים: Arecaceae
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עצי דקל