משרפה

מִשְׂרָפָה

משרפה הודית

מתקן המשמש לשריפת חומר אורגני, במקום לטמון אותו באדמה עד שיירקב. עפ"ר גופות מתים.
- ”וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ.“ (ישעיהו לג, פסוק יב)
- ”בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ-לָךְ וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ-לָךְ כִּי-דָבָר אֲנִי-דִבַּרְתִּי נְאֻם-יְהוָה.“ (ירמיהו לד, פסוק ה)
- ”נקראתי יחד עם השאר לבצע עבודות מזדמנות בסבלות, בניקיון ובפינוי גופות אסירים. לא גוויה אחת של חולה טיפוס נשאנו בשניים כדי להעביר למשרפה.“ (אביב בעלטה: אבדן הנעורים בבנדין ובמחנות, מאת דב זלמנוביץ, בפרויקט בן יהודה)

המילה מופיעה ארבע פעמים במקרא, פעמיים בפסוקים לעיל, ופעמיים נוספות בספר יהושע כחלק מהצירוף האוקסימורוני ”מִשְׂרְפוֹת מַיִם“ (יהושע יא, פסוק ח) המשמש כשם מקום.

ערך בוויקיפדיה: משרפה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משרפות