משכיל

מַשְׂכִּיל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	משכיל
הגייה^*	maskil
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׂ־כ־ל
דרך תצורה	משקל מְקְטִיל
נטיות	ר׳ מַשְׂכִּילִים, מַשְׂכִּילֵי⁻; נ׳ מַשְׂכִּילָה, מַשְׂכִּילַת⁻; נ"ר מַשְׂכִּילוֹת

בעל השכלה, מלומד. מתמצא במגוון תחומים מהותיים.
- ”לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא.“ (עמוס ה, פסוק יג)
- ”יְהוָה מִשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי-אָדָם; לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל, דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים.“ (תהלים יד, פסוק ב)
- ”עֶבֶד-מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ; וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה.“ (משלי יז, פסוק ב)
- ”יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין-בָּהֶם כָּל-מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל-חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע...“ (דניאל א, פסוק ד)
לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): מין מזמור.
- ”כִּי מֶלֶךְ כָּל-הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל.“ (תהלים מז, פסוק ח)
- ”מַשְׂכִּיל לְאָסָף: הַאֲזִינָה עַמִּי, תּוֹרָתִי; הַטּוּ אָזְנְכֶם, לְאִמְרֵי-פִי.“ (תהלים עח, פסוק א)