מקק
מֶקֶק עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | מ־ק־ק |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | |
- עפרורית הנוצרת מרקבון של חומר אורגני.
- "מאבני המזבח ומעפר המזבח, מקק ספרים ומקק מטפחותיהם - כל שהוא" (שבת פ" משנה)
- "והמחתך בספרים, בחדשים מותר בישנים אסור. מקק הספרים, מקק התפילין, מקק מטפחות הספרים, הרי אילו יגנזו" (מס' סופרים פ"ה הט"ז)
גיזרון עריכה
השורש מ.ו.ק נמצא במקרא 'אתם ימקו' נמק.
מילים נרדפות עריכה
ראו גם עריכה
מַקָּק עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מקק |
| הגייה* | makak |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | מ־ק־ק |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ מַקָּקִים |
- השם העממי לתיקן.
מקור עריכה
בתלמוד נכתב על מקק הספרים ועל מקק התפילין. פרשנים רבים ראו במקק מילה נרדפת לריקבון, מק, מכיוון ששתי אלו מגיעות מאותו השורש (נמק).
ולכן המקק הוא הריקבון ולא התולעת[1]
אמנם יש שפירשו שבהשאלה זהו גם שם לתולעת עצמה[2]
יתכן שאין סתירה בין הפירושים שנאמרו לפי תפיסה מדעית של התקופה ההיא שסברו שתולעי רקבון נוצרים מהחומר עצמו[3].