ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | מפח נפש |
הגייה* | mapakh nefesh |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | ביטוי |
נטיות | |
- תחושה של אכזבה קשה ושל צער על תקווה שנכזבה.
- ”וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח-נָפֶשׁ“ (איוב יא, פסוק כ)
- ” אִם-כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי-כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי“ (איוב לא, פסוק לט)
- ”כל סדרי-הויתו של בן-יהודה היו בלתי-שכיחים, נועזים, – שכרוכים בעטים סכנות, מפח-נפש ואכזבות.“ (אֱלִיעֶזֶר בֶּן-יְהוּדָה, מאת שלום שטריט, בפרויקט בן יהודה)
- ”דרך שראשיתה מפח־נפש, דחיות מצד עורכים והוצאות־ספרים, חיי רעב ועוני, וסופה – הכרה והצלחה, גם הצלחה כספית, אך גם שיוויון־נפש ועצב.“ ("דרך הטבק" לארסקין קולדוול, מאת אהוד בן עזר, בפרויקט בן יהודה)
- מקור הביטוי במקרא. מן פח (פועל ותואר) במקרא. גסניוס מפרש הביטוי מילולית, בהוראת -"מפח (נשיפת) הנשימה האחרונה מן גוף בגסיסתו"