מלילה

מְלִילָה

לשון המקרא שיבולת תבואה שהבשילה וניתן להפריד את גרגריה בידיים.
- ”כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ, וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ; וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף, עַל קָמַת רֵעֶךָ“ (דברים כג, פסוק כו)
- ”הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים, מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל“ (משנה, מסכת משנה – פרק מעשרות, משנה ד)
- ”הַשּׁוּם וְהַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם“ (משנה, מסכת עדויות – פרק ב, משנה ו)
- ”מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב ואם כן מותר“ (בבלי, מסכת ביצה – דף יב, עמוד ב)

רמב"ם (פירוש המשנה מעשרות ד,ה): "ונקראו השבלים הנפרכים מלילות כי מלילה בלשונינו היא הפריכה והכסיסה ביד^[2]."
רע"ב (מעשרות שם): "המולל מלילות - המהבהב שבולין באור וממעכן בידו להסיר הפסולת."
המאירי ורע"ב (עדויות שם): "שבולין שלא בשלו כל צרכן."

↑ לקסיקון חיתית
↑ כך לפי תרגום קאפח, ולפי תרגום ר' יוסף ב"ר יצחק בן אלפואל (מהד' וילנא): "נקראים השבלין המהובהבות באש מלילות כי המלילה בלשונם היא המעיכה והעשוי בין האצבעות וכפות הידים".