מקצה

יש להוסיף לדף זה את הערך: מִקְצֶה.

מֻקְצֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מוקצה
הגייה^*	muktse, muktse
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ק־צ־י/ה
דרך תצורה	משקל מֻקְטָל
נטיות	נ׳ מֻקְצֵית, ר׳ מֻקְצִים, נ"ר מֻקְצוֹת

לשון חז"ל מְיֻעָד למטרה מיוחדת, נבחר, נבדל. עפ"ר מקום.
- ”כל המדרשים הקטנים, בין שבביה"מ לילינק ובין שמחוץ לו, יֵצאו כרכים כרכים, כל כרך מוקצה לסוג מיוחד עפ"י תכנית קבועה ומסוימה“ (הקדמה ל"מדרשים קטנים", מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
  
  ”הנה היא עומדת שם אותה דירה פחותה ורעועה כשהיא מוקצה ומובדלת מכל בתי העיר, ונראית כבהמה שבורה זו שנפלה ונשארה אחורי העדר“ (הקרדום, מאת ש. בן ציון, בפרויקט בן יהודה)
- ”תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית, אֵין קוֹצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה, אֲבָל קוֹצֶה אוֹתָם בְּחֻרְבָּה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ח, משנה ו)^[1]
[הלכה] דבר שאסור לטלטלו ולהזיז אותו ממקומו בשבת וביום טוב.
- ”מה תעשה אם תמצא ארנקי מלא כסף בשבת? אקחנו ואלך לי. והלא איסור מוקצה הוא, איסור חמור?“ (לעם הארץ, מאת משה ליב ליליינבלום, בפרויקט בן יהודה)

ערך בוויקיפדיה: מוקצה

השורש ק־צ־ה/י הוא שורש מגזרת נל"י/ה.