למוד

לָמוּד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	למוד
הגייה^*	lamud
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ל־מ־ד
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ לְמוּדָה, לְמוּדַת־; ר׳ לְמוּדִים, לְמוּדֵי־; נ"ר לְמוּדוֹת; לְמוּד־

שהקנו לו כשורים ודעת; שהדבר הפך לו לטבע.
- ”...מִן-בְּנֵי-חַיִל אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה...“ (דברי הימים א׳ ה, פסוק יח)
- ”וְאִם הָיָה כֹהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ, יָבוֹאוּ וְיֹאכֵלוּ, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ד, משנה ד)
- ”עָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם כְּמוֹ שֶׁהוּא לָמוּד, בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמִּנְיָן.“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ד, משנה ג)
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת נדה, האם הכוונה היא לנידה?. ”הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְשִׁנְּתָה לִהְיוֹת רוֹאָה לְיוֹם עֶשְׂרִים, זֶה וָזֶה אֲסוּרִין.“ (משנה, מסכת נדה – פרק ט, משנה י)

השורש ל־מ־ד הוא שורש מגזרת השלמים.

(בעיקר בריבוי) הקניית כשורים ודעת מפי המוסמך לשם כך.
- ”צוֹר תְּעוּדָה; חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי.“ (ישעיהו ח, פסוק טז)
- ”אֲדֹנָי יְהוִֹה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת־יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים.“ (ישעיהו נ, פסוק ד)
- ”רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ.“ (משנה, מסכת מועד קטן – פרק ב, משנה ב)
- ”אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד; יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה ה)

ערך בוויקיפדיה: לימודים

השורש ל־מ־ד הוא שורש מגזרת השלמים.