יחל

יִחֵל

לשון המקרא המתין, ציפה, קיווה.
- ”קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן“ (ישעיהו נא, פסוק ה)
- ”הִנֵּה עֵין יְהוָה אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ“ (תהלים לג, פסוק יח)
- ”יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.“ (תהלים קל, פסוק ז)
- ”הֵן יִקְטְלֵנִי לא [לוֹ] אֲיַחֵל אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ.“ (איוב יג, פסוק טו)

השורש י־ח־ל הוא שורש מגזרת נפ"יו.

בבניין נפעל, שים לב שבכל הצורת פרט לעבר, האות הנדגשת אחרי התחילית היא י' ולא ו' כברגיל (יִוָּלֵד, לְהִוָּעֵץ, יִוָּתֵר וכו'), כיוון שזוהי הדרך במקרא: ”וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים...“ (בראשית ח, פסוק יב), אף על פי כן, המטה לפי הידגשות ו' אינו משתבש.