טַפְסָר (גם: טִפְסָר)

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא טפסר
הגייה* tafsar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ טַפְסָרִים
  1. לשון המקרא פקיד.
    • ”שְׂאוּ-נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר הַעֲלוּ-סוּס כְּיֶלֶק סָמָר“ (ירמיהו נא, פסוק כז)
    • ”מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד וְלֹא-נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם“ (נחום ג, פסוק יז)
    • ”מוכח כי בר מינן זה לא היה אחד מקטלי קני באגמא, אלא אדם חשוב, טפסר, גובה מסים, ואולי גם ראש קהל, ר"ל בנקיר, כי רק אנשים כאלה יכולים להרשות לעצמם את העונג להיקבר בארונות ובצעצועים כאלה.“ (בּיבּל – בבל, מאת נחום סוקולוב, בפרויקט בן יהודה)
  2. לשון ימי הביניים בהשאלה מן (1): מלאך.
  3. עברית חדשה בהשאלה מן (1): דרגה בשירותי הכבאות, מקבילה לניצב במשטרה.
    • "לא תופסק עבודתו של כבאי מדרגת רשף עד טפסר בכיר, אלא בהתייעצות עם המפקח" (מתוך תקנות שירותי כבאות)
  4. לשון חז"ל טיפש מבוגר.
    • ”אֲבָל נְבוּכַדְנֶאצַּר טַפְסָר [מַנְהִיג]- טִפֵּשׁ בְּחָכְמָה וְשַׂר בְּשָׁנִים“ (רבה רבה, פרשה צ, סימן ג).

גיזרון

עריכה
 1. המילה מופיעה פעמיים בלבד בתנ"ך[1]. משומרית: 𒁾𒊬 (dub.sar) - סופר, לבלר. בדומה למילים שומריות אחרות, גם מילה זו התגלגלה לעברית מאכדית: 𒌅𒌒𒊭𒊒 (ṭupšarru).
 4. אטימולוגיה עממית לפיה המילה היא הלחם של "טיפש" ו"שר", כשהמילה "שר" משמשת בהשאלה למשמעות של "מבוגר" (שר במלוכה - גדול בהיררכייה המלכותית; שר בגיל - גדול בשנים).

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. בשונה משאר הפרשנים האבן עזרא בפירושו לנחום כתב שהיא מילה בלא חבר (יחידאית) כנראה בגלל השוני בניקוד