חרר

לערך העוסק בהפועל חֹרֵר; ראו חורר.

לערך העוסק בהשורש ח־ר־ר; ראו חרות,שחרר.

חָרֵר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חרר
הגייה^*	kharer
חלק דיבר	שם־תואר ושם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־ר־י/ה
דרך תצורה
נטיות	ר׳ חֲרֵרִים; נ׳ חַרֵרַה, חֲרֵרוֹת

לשון המקרא (א) יָבֵשׁ מחוֹם, צחיח; (ב) מקום יבש וצחיח.
- ”וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב“ (ירמיהו יז, פסוק ו)
- "ביום ששי נתקבצו אצלם כל האמוריים ובאו בלא כלי מלחמה. והיו משתחוים להם ובקשו מהם שיעשו שלום. ואז עשו עמהם שלום ונתנו להם תמנה וכל ארץ חרריה" (מדרש "ויסעו") זמן החיבור: לפני שנת 800 לסה"נ).

מן ח-ר-ר, במשמעות של יובש, חום וכדומה. המילה מופיעה במקרא רק בריבוי.
השוו לרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה שאמר בימיו: ”חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין וְחוֹבְטִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ...“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ד, משנה ו) . חֶרְיָא שֶׁל דֶּקֶל בהוראת: "ענף דקל מיובש בחריית-(חרר) השמש" .

רד"ק: שהעץ הוא ישכון במקום שהוא חררים וזהו במדבר במקום שלא יפול שם מטר מרוב החום וחררים ענין שרפה ודלקה מרוב חמימות מן ועצמי חרה מני חרב וחרה נחשתה נחר מפוח.