חֶלְאָה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חלאה
הגייה* khel'a
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ח־ל־י/ה א
דרך תצורה משקל קֶטְלָה
נטיות ר'חֶלְאוֹת, חֶלְאַת⁻
  1. לשון המקרא לכלוך ,סחי .
    • ”אוֹי עִיר הַדָּמִים, סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ, וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה.“ (יחזקאל כד, פסוק ו)
  2. עברית חדשה בהשאלה: נבל , בעל/ת אישיות רעה .
    • "נאנסת: נתחבה אל תוכי חלאה. אחר-כך נזל לי דם. מיץ חיי אזל. איבדתי את השמחה לשנוא". (חנוך לוין , משפט אונס / חזיון כלימה.1989)
    • "האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגיטאות, חלאת המין האנושי?" (הסופר - יוסף חיים ברנר)
  3. לשון המקרא שם פרטי לנקבה
    • ”וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה. וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת-אֲחֻזָּם וְאֶת-חֵפֶר וְאֶת-תֵּימְנִי וְאֶת-הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה. וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹחַר וְאֶתְנָן.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוקים דז)

גזרון

עריכה
  • (1:) מן המקרא,בתוספת סופית השייכות: -תָהּ (שח"נ ביאליק מפרש בהוראת: חלודה) [1].
  • (3:) כנראה והשם הפרטי-מקראי המופיע במקרא מגיע ממקור שֶמי הנגזר מתיבת: "חליה" בהוראת תכשיט המקשט את הצוואר. הסבר נוסף הוא שיסודו בשורש הערבי "חלה" היה מתוק, ערב (=ראו גם,חלת דבש) . וכך פירש ריקמנס את השם הערבי הדרומי "חלו" ואת השם בניב הדרום ערבי,ניב ת'מודי-"חלות" [2].

פרשנים מפרשים

עריכה
  • "לפי הפשט הכוונה כנראה לחלודה, שאותה יש להסיר באמצעות הרתחה. רש"י ואחרים סבורים שמדובר בלכלוך המופרש מתבשיל בעת הרתחת המים, והוא כותב: "חלאתה – זוהמתה, שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחתה, שקורין אשקומ"א בלע"ז כלומר לא יצאו ממנה רשעים שבה". (דר. רוביק רוזנטל)

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ראו גם

עריכה

תרגום

עריכה

סמוכין

עריכה
  1. חקר מלים ח"נ ביאליק : "חלה, חלא, באש, אבש, עבש, עפש"
  2. בנימין מזר אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג : חבב - יתת ירושלים מוסד ביאליק תשכ"ה - 1965, עמ'-133