(1:) מן המקרא,בתוספת סופית השייכות: -תָהּ (שח"נ ביאליק מפרש בהוראת: חלודה) [1].
(3:) כנראה והשם הפרטי-מקראי המופיע במקרא מגיע ממקור שֶמי הנגזר מתיבת: "חליה" בהוראת תכשיט המקשט את הצוואר. הסבר נוסף הוא שיסודו בשורש הערבי "חלה" היה מתוק, ערב (=ראו גם,חלת דבש) . וכך פירש ריקמנס את השם הערבי הדרומי "חלו" ואת השם בניב הדרום ערבי,ניב ת'מודי-"חלות" [2].
"לפי הפשט הכוונה כנראה לחלודה, שאותה יש להסיר באמצעות הרתחה. רש"י ואחרים סבורים שמדובר בלכלוך המופרש מתבשיל בעת הרתחת המים, והוא כותב: "חלאתה – זוהמתה, שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחתה, שקורין אשקומ"א בלע"ז כלומר לא יצאו ממנה רשעים שבה". (דר. רוביק רוזנטל)
