חלודה

חֲלוּדָה, חֲלֻדָּה

חלודה

לשון המקרא שכבה פריכה ומתפוררת של סגסוגת ברזלית, שנוצרה מחמצון או עקב תרכובת עם אל־מתכת אחרת, כגון גפרית.
- ”מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה, אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה, טְהוֹרָה; וְאִם לָאו, טְמֵאָה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יג, משנה ז)

לשון חז"ל, הגיזרון אינו וודאי:
- אולי מן השורש ח-ל-ד שמשמעו 'חתר באדמה, חפר'^[1], ארמית חליד 'מכוסה באדמה'^[2], כי נראה כאילו המתכת התכסתה בשכבת אדמה. זהו השורש של חֹלֶד 'חֲפַרְפֶּרֶת'.
- אולי^[3] מן יוונית kelidos) κηλῖδος), צורת השייכות של κηλίς 'כתם, לכלוך'^[4].