חג הקציר

חַג הַקָּצִירעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חג הקציר
הגייה* khag hakatsir
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. שם נרדף לחג השבועות.
    • "חֲרֹשׁ, חוֹרֵש, וּזְרַע, זוֹרֵעַ, / בְּמַעֲנִית הַלֵּב, / וּבוֹאוּ, בּוֹאוּ, זָר וָרֵעַ, / לְחַג קָצִיר קָרֵב." ("חג", רחל)
    • "קבע להן הקב"ה לישראל חג המצות שבו עשה להן נסים במצרים, וחג הקציר שבו נתן להם את התורה שאוכלין מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא" (מדרש תנחומא, פרשת משפטים, סימן י"ב)

מקורעריכה

  1. מקור הביטוי בתורה: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות כג, טז). חג השבועות חל בסוף האביב, בתקופה שבה נהוג לקצור את החיטה ואת יבול השדה.

מובאות נוספותעריכה

  • "האיסור של בישול גדי בחלב אמו - יסוד ושורש לו בסדרי קרבנות עתיקים של חג השבועות בזמן הקדמון, בזמן שלא היה עוד 'חג מתן תורתנו', אלא חג הקציר סתם" ("הלכה ואגדה", חיים נחמן ביאליק)
  • "וריש לקיש אמר: וחג הקציר איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו - הוי אומר זה עצרת. אימת? אילימא ביום טוב - קצירה ביום טוב מי שרי? אלא לאו - לתשלומין." (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א')

שמות נרדפיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: שבועות