| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
זרזיף
|
| הגייה* |
zarzif
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ז־ר־ז־ף
|
| דרך תצורה |
משקל קַטִּיל
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא (משמעות משוערת) זרם מים דליל; גשם קל.
- ”יֵרֵד כְּמָטָר עַל־גֵּז; כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ.“ (תהלים עב, פסוק ו)
- זרזיפי טל מקיימים את הצמחייה הדלה שבערבה.
- לאחר שנבנה סכר במבוא נהר הירדן, הצטמקו מימדיו לכדי זרזיפי נחל.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא. גם בארמית ”זרזיפי דמיא“ (בבלי, מסכת יומא – דף פז, עמוד א)
- הלחם של "זורר" בהוראת רסס + "זיף"[דרושה הבהרה] במשמעות כסוי . לפיכך הצירוף - "זרזיף ארץ" בהוראת רסס טל או גשם המכסה הארץ.
- רש"י:לשון טיפין
- אבן עזרא: אין לו ריע טעמו רווי או שובע
- מצודות: ענין נטיפה (זרזיף ארץ -הנוטף בארץ בעומק המחרשה)
- מדרש: שמזרז ומיפה את הארץ
