- לשון המקרא זז וניתק ממקום שהיה.
- ”וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מטבעתו [מִטַּבְּעֹתָיו] אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד“ (שמות כח, פסוק כח).
- המילה מופיעה פעמיים במקרא.
- לדעת רש"י השורש ערבי. לדעת הרמב"ן יזח כמו יסח.
- בארמית שומרונית - זוח בהוראת תנועה, תזוזה ראו - "די יזוחון עינהון מן מקדשה" בהוראת לא יזיזו מבטם מן הקודש. בבנין אפעל, בצורת הזה בהוראת - זרק, הטיל. בבנין אתפעל השומרוני, "אחזו" בהוראת סקל.
