זהם

זִהֵם

לשון המקרא התייחס לדבר בתיעוב ושאט נפש.
- ”וְזִהֲמַתּוּ חַיָּת֣וֹ לָחֶם וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָה“ (איוב לג, פסוק כ)
לשון חז"ל לכלך. הניח במקום דבר מאוס או בעל ריח רע.
- ”מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ומשקין אותן עד ראש השנה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ב, משנה ד)
לשון חז"ל [הלכה] נתן יחס של פסול לאדם.
- מזהמין את הולד