הִתְעַמֵּר

עריכה
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא התעמר
שורש וגזרה ע־מ־ר ב
בניין הִתְפַּעֵל
  1. לשון המקרא החזיק באדם ונהג בו בעלות, כגון שהשתמש בו או מכר אותו.
    • ”וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.“ (דברים כא, פסוק יד)
    • ”וכִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ...“ (דברים כד, פסוק ז)
  2. [עממי] ניצל והתעלל.
    • תפסיק להתעמר בעובדים שלך, גם הם בני אדם!

גיזרון

עריכה
  • המילה מופיעה פעמיים במקרא.
  • יש שהקבילו לשורש ע־מ־ל, בחילוף ר-ל.
  • לדעת חלק מהמפרשים קרוב לשורש א־מ־ר ב בהוראת גדוּלה, שלטון.[1] יש שהשוו למילה הערבית غمِر (עַ'מִיר) - שׂטם.[2]
  • יש שאמרו שנגזר מעמיר, ראו 'פרשנים מפרשים'.

פרשנים מפרשים

עריכה
  • רמב"ן (דברים כא,יד): "והנראה בעיני בפשוטו, כי הוא כמו: לא תתאמר בה, לא תתרומם ולא תתגדל בה להיות אתה אדניה למכרה ולהשתמש בה כשפחה. וכן יקראו בערבי אדון – אמיר. ושמוש העי״ן והאל״ף כאחד מורגל בלשון. ורבינו שלמה כתב: 'לא תתעמר בה – לא תשתמש בה, לשון פרסי קורין לעבדות ושמוש – עמירא, מיסודו של רבי משה הדרשן למדתי זאת'. וזה אמת, שכך ראיתי בירושלמי (שבת פ"ט ה"א): "תמן צווחין לפעלא טבא עמירא[3]" (בבבל צעקו: לפועל טובה עבודה), ומורגל הוא אף בלשון ארמי, כמו שכתוב במגלת שושן (ספר יהודית א׳:ו׳-י״א): 'ושדר מלכא דאתור על כולהון עמוריא דנינוה, ועל כל דעמרין על יד ימא...'. וכן במקומות הרבה בספר ההוא יקראו יושבי הארץ עמורי ארעא[4], כלומר הנעבדים לארץ והמשתמשים בה."
  • ראב"ע (שם): "פירושו לפי מקומו: בטעם רמאות". נראה שמפרש כסיכול אותיות מ'ערם'.
  • ריב"כ (שם): "לא תתעמר בה – שיעשה ממנה אגודה שישאנה למכור בשוק כאגודת עצים או שבלים". וכן פירש רש"ר הירש (שם פס' יב): "התעמר ב־ פירושו: ליצור לעצמו ״עומר״ מדבר כלשהו – הווי אומר להרוויח וליהנות ממנו, לקצור ממנו דבר־מה".
  • בתרגום השבעים תרגמו: athetēseis) ἀθετήσεις) - בגידה, מעילה באימון.

נגזרות

עריכה

תרגום

עריכה
  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: התעמרות בעבודה

הערות שוליים

עריכה
  1. רמב"ן דברים כא,יד; שד"ל שם; הואיל משה דברים כד,ז.
  2. מ"צ קדרי, מילון העברית-המקראית, II עמר, עמ' 812.
  3. לפנינו מופיע: "עמדא"
  4. יש לציין שהמילה ܥܡܘܪ̈ܐ (עמורא) בהוראת "תושב" קיימת בעיקר בארמית-סורית.