הריגה

הֲרִיגָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הריגה
הגייה^*	hariga
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ה־ר־ג
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ הֲרִיגוֹת; הֲרִיגַת־, ר׳ הֲרִיגֹות־

לשון חז"ל המתה; גרימת מוות לאדם או לבעל חיים; הוצאה להורג.
- "וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה." (תענית ז א)
- "משל למה"ד לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור" (שבת קח א)
- "מקובל להניח, כי מכת הנוקטאאוט היא מעין הריגת־אדם חוקית." ("דבר", 24 באוקטובר 1976, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
(חוק ומשפט) גרימה במעשה או במחדל למותו של אדם או של בעל חיים, המצויה בין רצח לבין גרימת מוות ברשלנות.
- "פרקליטיה של יערי אף טענו בסיכומיהם שאין להרשיעה ברצח אלא בהריגה בלבד." ("מעריב", 3 באפריל 1987, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

ערך בוויקיפדיה: הריגה

השורש ה־ר־ג הוא שורש מגזרת השלמים.