מארמית, מילולית: זו הצרה. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לו: בני אדם החשודין על השביעית, כשרין לעבר שנה? הדר אמר: לא קשיא לי, מידי דהוה אשלשה רועי בקר. ורבנן אחושבנייהו סמוך. והדר אמר: לא דמי, התם - הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא, הכא - קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין. אמר רבי יוחנן: דא עקא (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א').
[ שאל רבי יוחנן: האם אדם שסוחר בפירות שביעית יכול להעיד שעבר חודש? בתחילה נטען שהוא יכול, אולם במחשבה שנייה נאמר שאין לסמוך עליו, משום שהוא נחשב לרשע. אמר רבי יוחנן: זו הצרה - אי אפשר לסמוך עליו ].
לפיכך "גריסין של פול שבאין על עָקַת נפש" (ילקוט שמעוני בראשית קנב) "עקת נפש" במשמעות צרת או בעיית נפש. וכך גם עם המושג "עקת-לב".