תוכן עניינים   

גַּנָּן - גָּנַן - גִּנֵּן - גֻּנַּן

גַּנָּןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גנן
הגייה* ganan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־נ־ן
דרך תצורה משקל קַטָּל
גן + ־ָן
נטיות נ׳ גַּנֶּנֶת או גַּנָּנִית, ר׳ גַּנָּנִים
 
גנן בעבודתו
  1. בעל מקצוע שתפקידו טיפול בגן או בגינת צמחים או ירקות.
    • העסקת גנן על בסיס קבוע תאפשר שמירה על המראה היפה של הגינה ותבטיח שכל הפרחים והצמחים בגינה מטופלים כראוי.
    • גַּנָּן גִּדֵּל דָּגָן בַּגַּן, דָּגָן גָּדוֹל גָּדַל בַּגַּן, שובר שניים
  2. [סלנג, צה"ל] בהשאלה (1): מפקד (שלרוב איננו קצין) בקורס מפקדים (לרוב בחיל השריון) שתפקידו לאמן את החיילים שבסיום הקורס יהפכו להיות מש"קים.
    • בסיום הקורס ממשיכים החניכים המצטיינים לקצונה בזימון ישיר (או נשארים "גננים" - מדריכים בקמ"ט למשך שני מחזורים עד היציאה לבה"ד 1). "קורס מפקדי טנקים". ‏אתר יד לשריון‏
  3. אדם העובד בגן ילדים.
    • "דמות הגבר ודמות האישה מהוות שלם, כמו יינג ויינג, ובגן שבו יש גנן, ובדרך כלל גם סייעות, הילד חווה את שני הצדדים כל הזמן וזה נותן לו את האיזון שהוא צריך. זה משלים את המסגרת של התא המשפחתי הקלאסי". הילה יחימוביץ', "גנן בגן: ממש לא לנשים בלבד". ‏מאקו‏, 25/08/11
  4. לשון חז"ל (לא בשימוש) שבבעלותו גן או גינה.
    • ”אמרו כשהיה אחד מהן הולך אצל הג[נ]ן וא' לו. תן לי באיסר ירק. כשהוא נותן לו והיה משכשכו <עמ' עט> מוצא בעפרו זהב...“ (ויקרא רבה, פרשה ד, סימן א)
  5. (לא בשימוש) כינוי למדריך חקלאי שהיה בשימוש בתקופת העלייה הראשונה במושבות הברון.
    • "כל הקולוניות, הישנות והחדשות, הולכות בעינים עצומות בעקבות הגננים של הנדיב." (אשר צבי גינצברג [אחד העם], "על פרשת דרכים" א [תרנ"ה])

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה לראשונה בספרות חז"ל. מורכבת מ-גן בתוספת "ן" לציון בעל מקצוע.

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: גנן
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גננים

האקדמיה ללשון העברית, "גנן בגן הילדים". ‏האקדמיה ללשון העברית‏, 13/06/10

גָּנַןעריכה

  יש להוסיף לדף זה את הערך: גָּנַן.

גִּנֵּןעריכה

  יש להוסיף לדף זה את הערך: גִּנֵּן.

גֻּנַּןעריכה

  יש להוסיף לדף זה את הערך: גֻּנַּן.


השורש גנן
  • שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
  1. ג־נ־ן א - שמירה / הגנה.
  2. ג־נ־ן ב - בוסתן / גינה.