גִּמְגֵּםעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא גמגם
שורש וגזרה ג־מ־ג־ם
בניין פִּעֵל
  1. לשון חז"ל דיבר באופן קטוע, תוך התעכבות על הברות ספציפיות. מחמת הסוס, מבוכה או לקות מוחית.
    • אל תגמגם ואמר לו אלא אמור לו מייד
    • מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך

גיזרוןעריכה

אולי מילה אונומטופית [דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו]

  • מצוי במצרית קדומה גמגמ gmgm בהוראת דיבור-טיפשי או מקוטע . וכפועל בהוראת לשבור, לרסק, לקרוע .להלן הירוגליף:
G28G17G28G17A2Z3

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

מידע נוסףעריכה

במדרש נדיר התגמגם כמו נמוג ”כבר היה העולם מתגמגם והולך“ (שיר השירים רבה, פרשה ז, סימן א)

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: גמגום