גמגם
גִּמְגֵּם
עריכה| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | גמגם |
| שורש וגזרה | ג־מ־ג־ם |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון חז"ל דיבר באופן קטוע, תוך התעכבות על הברות ספציפיות. מחמת הסוס, מבוכה או לקות מוחית.
- אל תגמגם ואמר לו אלא אמור לו מייד
- מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך
גיזרון
עריכהאולי מילה אונומטופית [דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו]
- מצוי במצרית קדומה גמגמ gmgm בהוראת דיבור-טיפשי או מקוטע . וכפועל בהוראת לשבור, לרסק, לקרוע .להלן הירוגליף:
נגזרות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: stutter
ראו גם
עריכהמידע נוסף
עריכהבמדרש נדיר התגמגם כמו נמוג ”כבר היה העולם מתגמגם והולך“ (שיר השירים רבה, פרשה ז, סימן א)
קישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: גמגום |