בעין

לערך העוסק ב'בַּעְיָן', פועל ארמי; ראו צורת היחיד: בָּעֵי.

בְּעַיִן (או: בַּעַיִן)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בעין
הגייה^*	b'ayin
חלק דיבר	תואר־הפועל
מין
שורש	ע־י־ן
דרך תצורה	בְּ־ + עַיִן
נטיות	ס׳ בְּעֵינוֹ בְּעֵינָהּ (או בְּעֵינֵיהָ) בְּעֵינָם

לשון חז"ל כמו שהוא במציאות.
- ”הגונב מעשר בהמה של חבירו, אם היה קיים - מחזירו לו בעינו. אכלו - מה שאכל אכל.“ (ירושלמי, מסכת מעשרות – פרק א, הלכה א)
- ”לקח הימנו במשקל - נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים. אמאי? ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן! שאני התם דאיתנהו בעיניהו“ (בבלי, מסכת חולין – דף קלא, עמוד א)
לשון ימי הביניים קיים במציאות בצורה מוחשית.
- "תערובת- שאינו בעין, שנבלע בפת". (רש"י פסחים מד ע"ב)
- "מברכין עליהן בורא עצי בשמים- ואף על פי שנשרף ואינו בעין אלא שהתימור עולה." (רש"י ברכות מג ע"א)
לשון ימי הביניים במזומן.
- "כשהוא בעין יכול לומר הרי שלך לפניך, וכשאינו בעין - אפילו בהוזל משלם כדמעיקרא." (תוספות בבא קמא צז ע"ב)
- "אפילו כשאין מה שנשאר בעין אלא שאכלוהו, דהוה ליה מלוה; דאילו כשהוא בעין גזילה קיימת היא, וכל היכא דאיתא הדרא." (ריטב"א בבא בתרא קלט ע"א)