| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
בן אומנותו
|
| הגייה* |
ben omanuto
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
צירוף
|
| נטיות |
|
- חבר למקצוע, שני אנשים שעובדים באותה עבודה.
"אֵין לְךָ אָדָם אוֹהֵב בֶּן-אֻמָּנוּתוֹ" (בראשית רבה מב)
| השורש אמן
|
|
השורש א־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
| א־מ־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אָמַן
|
אוֹמֵן
(ב׳ פעוּל: אָמוּן)
|
יֶאֱמֹן
|
אֱמֹן
|
לֶאֱמֹן
|
| נִפְעַל
|
נֶאֱמַן
|
נֶאֱמָן
|
יֵאָמֵן
|
הֵאָמֵן
|
להֵאָמֵן
|
| הִפְעִיל
|
הֶאֱמִין
|
מַאֲמִין
|
יַאֲמִין
|
הַאֲמֵן
|
לְהַאֲמִין
|
| הֻפְעַל
|
הָאֳמַן
|
מָאֳמָן
|
יָאֳמַן
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
אִמֵּן
|
מְאַמֵּן
|
יְאַמֵּן
|
אַמֵּן
|
לְאַמֵּן
|
| פֻּעַל
|
אֻמַּן
|
מְאֻמָּן
|
יְאֻמַּן
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַמֵּן
|
מִתְאַמֵּן
|
יִתְאַמֵּן
|
הִתְאַמֵּן
|
לְהִתְאַמֵּן
|
| |
|
