אמון
יש להוסיף לדף זה את הערך: אָמוּן.
אֵמוּן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אמון |
| הגייה* | emun |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־מ־ן |
| דרך תצורה | משקל קֵטוּל |
| נטיות | ר׳ אֱמוּנִים; אֵמוּן־, אֱמוּנֵי־ |
- לשון המקרא יושר, נאמנות.
- "הוֹשִׁיעָה יְהוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם." (תהלים יב ב)
- עברית חדשה בטחונו של המאמין במושא אמונתו.
- ” אפשר כי החכמים והמלֻמדים האמינו באמִתּת הספור הזה באותם הימים הקדמונים, ואפשר כי רק הבוערים בעם והתמימים אהבו אותו וגם נתנו אֵמון בו.“ (בן המלך והעני, מאת מארק טוויין, תרגום: דוד מרקסון, בפרויקט בן יהודה)
- ילדים נותנים אמון בהוריהם לכך שיגנו עליהם ויפרנסו אותם.
צירופים
עריכהתרגום
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: אמון |
| השורש אמן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
אִמּוּן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אימון |
| הגייה* | imun |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־מ־ן |
| דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
| נטיות | ר׳ אִמּוּנִים; אִמּון־, אִמּוּנֵי־ |
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
- לשון ימי הביניים אוסף תרגילים שונים המבוצע במחזוריות כלשהי, המיועד לשיפור מיומנות.
- ”היא עברה כמה אימוני נשק ב"הגנה", כפי שהיה מקובל בקרב בני דורה, ובכך הסתכמה ה"הכשרה הצבאית" שלה.“ (על "מגילת העיר העתיקה", מאת עדינה שריון, בפרויקט בן יהודה)
- ”מאמון הילדים בלימודי הפיזוז אדבר עוד במשך דברינו בחינוך הילדים, שם במקומו תמצאנו.“ (רופא הילדים, מאת משה סטודנצקי, 1847, באתר מאגרים)
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכה| השורש אמן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
אָמוֹן
עריכה
- אל מצרי.
- ”אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל-אָמוֹן מִנֹּא וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם וְעַל-אֱלֹהֶיהָ וְעַל-מְלָכֶיהָ וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ“ (ירמיהו מו, פסוק כה)
- ”הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר-חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ“ (נחום ג, פסוק ח)
- לשון המקרא העוסק בהוראה או בתפקיד חינוכי . פדגוג.
- שם פרטי לזכר
- ”וַיַּךְ עַם-הָאָרֶץ אֵת כָּל-הַקֹּשְׁרִים עַל-הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וַיַּמְלִיכוּ עַם-הָאָרֶץ אֶת-יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.“ (מלכים ב׳ כא, פסוק כד)
- ”בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי-חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמוֹן.“ (נחמיה ז, פסוק יט)
גזרון
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה| ערך בוויקיפדיה: אמון |
סמוכין
עריכה- ↑ אוצר כינויי עובדים : בספרות התלמוד והמדרש / ספריית "הילל בן חיים" / מאת: מאיר איילי. עמ' 78