בדד
לערך העוסק בפועל בִּדֵּד; ראו הפועל בודד.
בָּדָד עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | בדד |
| הגייה* | badad |
| חלק דיבר | תואר־הפועל |
| מין | |
| שורש | ב־ד־ד |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לבד, מצבו של היחיד כשאינו בקרבת אחרים.
גיזרון עריכה
- מקור המילה במקרא.
- אכדית בַּדאדוּ badādu בהוראת "להתפזר לכל עבר"[1]מושאל לערבית כשם עצם: בַּדִיֲ بادية בהוראת מדבר,נוודים . וכפועל בהגיית בָּעֻדָ بَعُدَ . בהוראת להתרחק, יתכן קשר סמנטי לשמם של השבטים הפזורים במדבר הידועים בשמם הקיבוצי - "בדואים", ועל כך נאמר "אֵיכָה יָשְׁבָה בַּדִיֲ (بادية) הָעִיר רַבָּתִי עָם (רבת-עמון?)" (איכה א) .
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
תרגום עריכה
- אנגלית: alone
- ערבית: على انفراد, وحده
ראו גם עריכה
בְּדַד עריכה
- שם כנעני לזכר, בעת הקדומה.
- הדד בן בדד מלך ה
סמוכין עריכה
- ↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 213 : bd