יוֹגֵב

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא יוגב
הגייה* yogev
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש י־ג־ב
דרך תצורה משקל קוֹטֵל
נטיות ר׳ יוֹגְבִים
 
יוגב חורש שדהו בעזרת סוסיו
  1. איכר, עובד אדמה, חקלאי.
    • ”וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים (ירמיהו נב, פסוק טז)
    • "יֵשׁ יוֹגְבִים וְיֵשׁ כּוֹרְמִים, אֶרֶץ שֶׁל רוֹעִים" ("שיעור מולדת", עלי מוהר)
  2. שם פרטי לזכר.

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

מידע נוסף

עריכה
  • הדים למשמעותה המקורית של המלה המקראית "יוגב", ניתן למצוא בשורש וג'ב و ج ب‎ היוצר את התיבה - וַגַּ׳בַ وَجَّبَ בהוראת כפייה, לכפות (= על שכבת האנלפביתים בישראל - ”מִדַּלּוֹת הָאָרֶץ“ (ירמיהו נב, פסוק טז) עבודת שכירות כפויה, מפאת הסיכון הנמוך לשלטון המרכזי בדמות מרידה הנשקפת משכבה ישראלית כנועה וקנויה שכזאת.
  • בפשיטתא תרגמו - ”לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים“ (מלכים ב׳ כה, פסוק יב), "לכרמא ולפלחא"
  • בוולגטא - "vinitores et - agricolas", כורמים ועובדי אדמה.
  • משהשתקעו בספריהם ונטשו שדותיהם, החלו חז"ל להתקשות בפירוש המציאות והידע החקלאי שהיו מנת חלקם של אבות אבותיהם המקראיים, דבר הניכר גם בפרושם את תיבת "יוגב" שבתלמוד הבבלי מפורש כ"צייד חלזונות": "'מדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה:" (שבת כו א).
  • רשי פירש "יוגבים" מלשון יקבים.

ראו גם

עריכה