לחוד

לְחוּד

לשון חז"ל בנפרד. המצאות של פרט ללא אחר איתו.
- קונה אפי' באמירה לחוד דחצרו בידו והרי הוא יכול לזכות לחבירו בשל אחרים (טור חושן משפט הלכות סימן ר')
- והיא אומרת דבר פשוט, אם ביחד אז רק לחוד(שיר)
- "צִפֳּרִים נְדִירוֹת כְּבָר דּוֹגְרוֹת בַּסֶלַע / אִילָנוֹת נְדִירִים נִשְׁמָרִים לְחוּד" (ולס להגנת הצומח, מאת נעמי שמר)

מארמית: לְ־ חוֹד (=חד 'אחד, יחיד'). מקביל ארמית של לבד:
- ”וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד“ (שמות כו, פסוק ט) = ”וּתְלָפֵיף יָת חֲמֵישׁ יְרִיעָן לְחוֹד וְיָת שֵׁית יְרִיעָן לְחוֹד“ (אונקלוס על שמות כו – פסוק ט)

ההגייה המקורית בחולם לְחוֹד.
בארמית לְחוֹד זה לבד כמו רק, אך. רק חזק לבלתי אכול הדם -לחוד תקף בדיל דלא למיכל ית דמא
נפוצה בלשון חז"ל גם לנבדלות ושוני של פרט מהאחר. ”קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד“ (בבלי, מסכת עירובין – דף ב, עמוד א)
בנסמך לחודיה, בלחודהי לחודייהו,(לבדו בלבדו לבדם) ”כלאים נמי, האי לחודיה והאי לחודיה שרי, ובהדדי אסור“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מד, עמוד ב) כלאים ג"כ זה לבדו וזה לבדו מותר וביחד אסור.