מן "בַּת", יחידת מידה קדומה לנוזלים שנפחה שווה לנפח מידת היבש הקרויה אֵיפָה. ” בַּת אֶחָת“ (ישעיהו ה, פסוק י)[1]
לדעה אחרת בת בלשון המקרא וחז"ל הוא הדבר הנטפל לעצם כמו עיר ובנותיה. בת אחת כמעט כאחת[דרוש מקור]
אחרים גוזרים מן הערבית בצורת ב+בתא+(ווא)חד . פירוש "בתא" (بَتَّ ) כפועל , בהוראת להשיג,להחליט,לגזור,לפסוק . לפיכך "ב+בת אחת", מילולית בהוראת - "ב+גזירה אחת" או "ב+החלטה אחת" . ומן הערבית, מוצע לפרש גם את שם המקום המקראי ”נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת“ (ישעיהו ז, פסוק יט) גזור מילולית כ: "נחלי ה-גזרה" או "נחלי ההחלטה" ושמתפרש בהוראת "הנחלים שבחריציהם הגזורים של ההרים" או "נחלי נקיקי הסלעים".