| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
באבו
|
| הגייה* |
beibo
|
| חלק דיבר |
תואר־הפועל
|
| מין |
|
| שורש |
א־ב־ב
|
| דרך תצורה |
בְּ־ + אב + ־וֹ
|
| נטיות |
ר׳ בְּאִבָּם; נ׳ בְּאִבָּהּ, נ"ר בְּאִבָּן
|
- בצעירותו, בתחילת דרכו.
- מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "גידלתם בן לתפארת והוא נקטף באבו. בנכם היה ללא דופי. לוחם מסור וממושמע, סייע לחבריו. (מתוך עמוד הנצחה לשמעון גולדברג ז"ל).
המלה "באבו" נגזרת מהמילה "אֵב" - שפירושה צמח צעיר וטרי, ובהשאלה צמיחה ופריחה בכלל - בתוספת כינוי שייכות. המילה "אֵב" משתייכת לשורש א־ב־ב, הקשור לפריחה, וממנו נגזרת גם המילה "אביב".
