את חטאי אני מזכיר היום

אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם

עריכה
  1. ביטוי הנאמר כהקדמה לגילוי לב החושף מעשים שעשה הדובר עצמו ושבנוגע אליהם הוא חש בושה בדיעבד, כגון שגיאות מביכות או מעשים לא מוסריים. השימוש בביטוי נועד לרמוז על-כך שהדובר 'מכה-על-חטא' ומודה ששגה בעבר ובכך מבקש להרחיק עצמו מהדברים.
    הביטוי איננו שגור בשיחה 'חברית' או בלתי-פורמלית ובמקום זאת משוייך למשלב לשוני גבוה, המאפיין שזירת נופך אישי בנשיאת דברים פומבית.
    • בנאום שנשא הנשיא, בטקס סיום כהונתו ופרישתו מהחיים הפוליטים, אמר "את חטאי אני מזכיר היום. במהלך כהונתי העדפתי לעיתים גינוני שררה וכבוד על-פני צנעה ומתינות, שהיו מיטיבות ליצג את הערכים אותם התיימרתי לעודד בחברה."

מקור

עריכה
  • מהתנ"ך, ספר בראשית. מתוך הוידוי של שר המשקים בפני פרעה, לגבי פתרון חלומו על-ידי יוסף. ”אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.“ (בראשית מא, פסוק ט)

ראו גם

עריכה


השורש זכר

השורש ז־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

עריכה
ז־כ־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָכַר זוֹכֵר

(ב׳ פעוּל: זָכוּר)

יִזְכֹּר זְכֹר לִזְכֹּר
נִפְעַל נִזְכַּר נִזְכָּר יִזָּכֵר הִזָּכֵר לְהִזָּכֵר
הִפְעִיל הִזְכִּיר מַזְכִּיר יַזְכִּיר הַזְכֵּר לְהַזְכִּיר
הֻפְעַל הֻזְכַּר מֻזְכָּר יֻזְכַּר -אין- -אין-
פִּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
פֻּעַל -אין־ -אין־ -אין־ -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־


ראו גם

עריכה


השורש זכ"ר בא משורש זק"ר. זכרות היא האיבר המזדקר. זכר הוא מי שמזדקר לו. "זכר ונקבה ברא אותם". הוא עם איבר חיצוני מזדקר, היא עם איבר פנימי. בתלמוד מדובר על "זכרותו של קומקום" והכוונה לזרבובית. בבבל הקימו את הזיקורת - בנין מזדקר, בצורה כללית של איבר מין זיכרי. עד היום, בעלי המלאכה מדברים על "זכר" ו"נקבה" כשהם מתייחסים לחלק דמוי פין ולחלק דמוי אום.

הטענה שזכר מהמילה "לזכור", "זכרון" אין לה על מה שתסמוך. חז"לינו ניסו לטשטש את הבוטות והישירות של הלשון המקראית, וטענו כי "זכר" הוא "זכור בשם" ו"נקבה" היא "נקובה בשם". אין זה אלא נסיון טשטוש פוריטני.