אשישה

אֲשִׁישָה

אשישה

לשון המקרא עוגת פירות, בייחוד עוגת צימוקים.
- ”...וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים.“ (הושע ג, פסוק א)
- ”סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים; כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.“ (שיר השירים ב, פסוק ה)
- ”וַיְחַלֵּק לְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה; לְאִישׁ כִּכַּר־לֶחֶם, וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה.“ (דברי הימים ב׳ טז, פסוק ג)
- ”מִן הָאֲשִׁישִׁים, מֻתָּר בָּעֲדָשִׁים; חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֶּין פַּת.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ו, משנה י)
- ”תנו רבנן, לחם עוני, פרט לחלוט ולאשישה יכול, לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת.“ (בבלי, מסכת פסחים – דף לו, עמוד ב)

פרופ' משה ויינפלד מצא כי המילה אשישה היא מילה מגוירת מאיזור אסיה הקטנה (בנוסף לעוד מנהגים ומילים מיובאות מחצר המלך דוד) מקור תיבת "אשישה" הוא חיתי-חורי. ^[^{דרוש מקור]}
למילה מקבילה בארמית: ”אֲשִׁישְׁיַין בִּדְבָשׁ“ (יונתן על שמות טז – פסוק לא) המשמשת כתרגום של צפיחית בדבש.
יש שגזרו מ"אֵשׁ" - חלה הנאפית על האש, ומשם הושאל למאפים שונים.^[1]
יתכן שנגזר מהמילה شیشه (šiše) בפרסית ששם משמעותה בַּקבּוּק, בַּקְבּוּקוֹן, צַפַּחַת, קַנקַן, צְלוֹחִית, צִנצֶנֶת, פַּך שיוצרו במקור מזכוכית או משַׁיִשׁ (šayiš, “alabaster; marble”) ^[2]