גלוסקה

גְּלוּסְקָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גלוסקה
הגייה*	Gluska
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ גְּלוּסְקָאוֹת או גְּלוּסְקוֹת

1. לשון חז"ל כִּכָּר לֶחֶם עֲשׂוּיָה קֶמַח הַסֹּלֶת.

   • "הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי [יד] או ירך אחת אצל נחתום הרגיל ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גוזל אחד" (תוספתא, סדר מועד, מסכת ביצה, פרק ג', ה')
   • "וכבשין שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ, וטרית שאינה טרופה, וציר שיש בה דגה, ועלה של חלתית, וזיתי גלוסקה מגולגלין" (משנה, סדר נזיקין, מסכת עבודה זרה, פרק ב', ז')
   • "כמה גלוסקאות הביא לפני וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי חתיכה אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו" (תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף נ"ח, א')

גיזרון

• מקור המילה הינו מן השפה הארמית; גְּלוּסְקָא, שחדרה ללשון חז"ל.

ראו גם

• סולת
• כיכר
• לחם