השורש א־מ־ר א הוא שורש מגזרת נפ"א.
א־מ־ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
אָמַר
|
אוֹמֵר
(ב׳ פעוּל: אָמוּר)
|
יֹאמַר
|
אֱמֹר
|
לֵאמֹר או לוֹמַר
|
נִפְעַל
|
נֶאֱמַר
|
נֶאֱמָר
|
יֵאָמֵר
|
הֵאָמֵר
|
להֵאָמֵר
|
הִפְעִיל
|
הֶאֱמִיר
|
מַאֲמִיר
|
יַאֲמִיר
|
הַאֲמֵר
|
לְהַאֲמִיר
|
הֻפְעַל
|
הָאֳמַר
|
מָאֳמָר
|
יָאֳמַר
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
פֻּעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַמֵּר
|
מִתְאַמֵּר
|
יִתְאַמֵּר
|
הִתְאַמֵּר
|
לְהִתְאַמֵּר
|
- הצורה "לֵאמֹר" שכיחה בעיקר במקרא ואינה משומשת לרוב בעברית החדשה, למשל;שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) יש להוריד את כל סימני ' או " מתוך הפרמטרים. ”וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר“ (בראשית כ"ג, פסוק ח'). הצורה "לוֹמַר" היא צורה חריגה (שכן פה"פ א' נשמטת) אשר נוצרה בלשון חכמים והיא המשומשת כיום בקרב דוברי העברית, למשל; " מקום שנהגו לומר ברכת אבלים" (תוספתא, זרעים, ברכות, ג'). אף-על-פי-כן, אין לפסול אף אחת מן הצורות.
- בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
|