השורש י־ר־א הוא שורש מורכב המשתייך לגזרת נל"א ולגזרת נפ"יו וניטה הוא במשקל "פָּעֵל".
י־ר־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
יָרֵא
|
יָרֵא
|
יִירָא
|
יְרָא
|
לִירֹא אוֹ לְיִרְאָה
|
נִפְעַל
|
נוֹרָא
|
נוֹרָא
|
יִוָּרֵא
|
הִוָּרֵא
|
לְהִוָּרֵא
|
הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
יֵרֵא
|
מְיָרֵא
|
יְיָרֵא
|
יָרֵא
|
לְיָרֵא
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְיָרֵא
|
מִתְיָרֵא
|
יִתְיָרֵא
|
הִתְיָרֵא
|
לְהִתְיָרֵא
|
- בבניין קל, שם העצם "יִרְאָה" משמש במקרא גם כמקור נטוי (שם הפועל) כשהוא חבור ל-ל' התכלית. מקרה זה הוא יוצא דופן, ואף על פי כן הוא השכיח: ”אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי“ (דברים ד, פסוק י), ”לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא“ (דברים כח, פסוק נח), ואמנם אנו מוצאים במקרא גם את המקור הרגיל: ”לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת יְהוָה“ (יהושוע כב, פסוק כה).
|