אלמנה

אַלְמָנָה

לשון המקרא אישה שנישואיה הסתיימו עקב מות אישהּ.
- ”וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: מַה לָּךְ; וַתֹּאמֶר: אֲבָל אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי וַיָּמָת אִישִׁי“ (שמואל ב׳ יד, פסוק ה).

באוגריתית: 𐎀𐎍𐎎𐎐𐎚 (אַלמנת),^[1] בכנענית: 𐤀𐤋𐤌𐤕 (אלמת).^[2] הזוג יתום-אלמנה מצוי הן במקרא,^[3] הן בספרות אוגרית,^[4] והן בשרידי הספרות הכנענית,^[2] דבר המצביע על קשר ספרותי הדוק בין הספרות המקראית והספרות הכנענית.^[5]^[6] באכדית almattu וכן אלמן almānu, אלמנות almānūtu. בארמית אַרְמַלְתַּא (בכתב סורי קלאסי: ܐܪܡܠܬܐ) ובערבית أَرْمَلَة (אַרְמַלָה) בחילופי ר>ל ו-ל>נ המשתקפים גם במילים אחרות.
אולי נגזר מהשורש אלם.

ערך בוויקיפדיה: אלמנות

↑ לוחות UT Krt, 2 Aqht V, 127
↑ ^2.0 ^2.1 KAI 14 (הסרקופג של אשמונעזר השני)
↑ שמות כב, פסוק כא; ישעיהו א, פסוק יז; ישעיהו א, פסוק כג; ישעיהו ט, פסוק טז; ירמיהו מט, פסוק יא; איוב כד, פסוק ג; איכה ה, פסוק ג; תהילים סח, פסוק ו; איוב כב, פסוק ט
↑ לוחות UT 2 Aqht V, 127
↑ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק ראשון - עיונים בדפוסי ספרות, הוצאת א. רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 56-57
↑ משה הלד,"עוד זוגות מלים מקבילות במקרא ובכתבי אוגרית", לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, י"ח ג'/ד‎' (תשי"ב-תשי"ג), עמ' 147