מהתנ"ך: ”וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.“ (שופטים ד, פסוק ד) (הצורה הנקבית התקנית בלשון ריבוי לתיבת 'לפיד' היא 'לפידים' ויש לכתוב 'אשת-לפידים', זכר רבוי:'איש לפידים').
מקור תיבת "לפידות" כנראה מלטינית דרך יוונית-עתיקה לֶפַּס (λέπας) כשם עצם בהוראת סלע חשוף, קצה-צוק, סלע. מושאל ללטינית (בתוספת d פרוסטטית) בהגיית: לפידוסוס lapidosus כשם תואר שהוראתו: סלעי,שמראהו כאבן.