און

לערך העוסק בשטר מכר; ראו אונו.

אוֹן א

לשון המקרא כוח, עוצמה.
- ”הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו; וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.“ (איוב מ, פסוק טז)
- "לוהט בזמר און / בלבבות האל / של נערי ציון / ורכב ישראל." (מול הר סיני, מאת יחיאל מוהר)
בפרט: כוח גברא, כוח ההולדה של הזכר.
- ”רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.“ (בראשית מט, פסוק ג)
לשון המקרא עיר במצרים.
- ”וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.“ (בראשית מא, פסוק נ)
שם פרטי לזכר.
- ”וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר, בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת, בְּנֵי רְאוּבֵן.“ (במדבר טז, פסוק א)

לשון המקרא צער, יגון, אבל (נדיר, רק בתנ"ך).
- ”וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי.“ (בראשית לה, פסוק יח)
- ”וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ.“ (הושע ט, פסוק ד)

לשון המקרא רשע, עול, רעה.
- ”כֵּן, דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת: אָכְלָה, וּמָחֲתָה פִיהָ; וְאָמְרָה, לֹא-פָעַלְתִּי אָוֶן“ (משלי ל, פסוק כ)
- ”לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע.“ (משלי יב, פסוק כא)
- ”אָדָם בְּלִיַּעַל, אִישׁ אָוֶן, הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה.“ (משלי ו, פסוק יב)
- ”הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי.“ (תהלים נט, פסוק ג)

מילה מקראית. לפי גסניוס,^[3] מהשורש של אֵין, אַיִן במובן של ריקנות, אפסיות, הבלות, ולכן רוע, רשע.